ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם:ולא היה מים לעדה..."(במדבר כ' א'-ב').
חוקרי מקרא וגיאוגרפים התחבטו שנים רבות בעניין התעלומה של 'בארה של מרים'. האומנם הייתה קיימת? ואם כן, מה גורלה כעת? או שמא מדובר במין 'פאטה מורגנה'?
לחקר העניין נדרשו גם חז"ל וכך מצויין בתלמוד הבבלי במסכת שבת: 'אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל - טהור, וזהו בארה של מרים'
נעטה על גופינו גלימה ועל כתפנו את חמת המים ונלך בעקבות חז"ל לחפש את בארה של מרים. כאמור, שנים רבות חיפשו את בארה של מרים. יש שהלכו לשיטתו של ר' חייא, וטיפסו על הר הכרמל, והביטו אל הים התיכון בכדי לראות 'כמין כברה בים' אך לשווא. אנו נשים פעמינו בעקבות מקורות נוספים למקומה של מרים. לפי אותם המקורות את באר מרים יש לחפש בכנרת. והנה אנחנו עם הפנים אל העיר טבריה ובהגיענו שם נחשוף את הנאמר בשם האר"י בספר 'שבחי ירושלים' וזה לשון קודשו: 'בלכתך דרך ים טבריה (ר"ל על שפת ים כנרת) באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים, והוא מכוון כנגד מגדל אחד בראש ההרים, שם היא בארה של מרים".
ומחזיק מחרה אחריו ר' מ"מ מקמניץ בספר 'קורות העיתים' - "וכיצד רואין אותה? - כשאין רוח על ים כנרת, אז רואין בתוכו כמו עיגול הנעשה בעת שזורקין למים אבן, ואומרים שהוא (העיגול) בארה של מרים" . כלומר הבאר הועתקה אל ים כנרת ושם מקומה. וכך מתאר ר' חיים ויטאל תלמידו של האר"י ' כשאני חיים באתי אצל מורי ז"ל ללמוד ממנו זאת החכמה (הקבלה) הלך מורי ז"ל לטבריה והוליכני עמו... וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים, נגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורי ז"ל כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והשקה לי אותם המים, ואמר לי: עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים. ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת - '(ספר 'נגיד ומצווה' – ל-ר' יעקב צמח).
אם כו – בבואנו אל העיר טבריה, נבקר בעתיקותיה הרבים, בחפירות בתי הכנסת שמתגלים שם חדים לבקרים וחושפים את פני העיר של ימי התנאים והאמוראים. לא נוותר על ביקור בקברו של ר' מאיר בעל הנס, שצופה כמגדל על ים הכנרת, אולי לזה התכוון האר"י בציטוט לעיל: '...במקום שיש דקלים רבים בשפת הים, והוא מכוון כנגד מגדל אחד בראש ההרים, שם היא בארה של מרים...' שהיה תלמידו של ר' אלישע בן אבויה ('אחר'), ולימדנו כלל חשוב בחיים 'ר' מאיר רימון מצא: תוכו אכל קליפתו זרק' – להתמקד בדברים החיוביים שיש בכל בן אדם ואפילו אם הוא חלילה – אפיקורס. ונסיים בשייט בכנרת ואולי נזכה לשתות מעט מבארה של מרים המסוגלת לישועות.