"כי ד' א-לוקיך מביאך אל ארץ טובה,ארץ נחלי מים,
עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר"(דברים ח' ז')
אין ארץ ישראל משופעת בגשמים רבים, ארץ מדברית היא ובה שלשה חודשי חורף בממוצע בשנה. ולכן בא"י מתפללים על הגשם בתחילת השנה וגם תפילתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים היא 'שהשנה הזאת הבאה עלינו לטובה אם שחונה תהיה גשומה'. אם כן כיצד התמודדו אבותינו בכניסתם לארץ ואיך דאגו למים בימי הקיץ החמים? בכדי לענות על כך נשים פנינו אל האתר הידוע והמוכר בשמו 'הסטף'. ההגעה בכביש מס' 1 לירושלים. במחלף הראל נפנה דרומה לכיוון הישוב מבשרת ציון ולאחר 5 דקות ו-2 כיכרות תנועה נבחין בשלט הכוונה 'הסטף'. אם אנו ברכב פרטי נמשיך לנסוע עד לחניון ושם מתחיל המסלול. באתר ישנן 2 בריכות מים ושרידי ישוב קדומים שהקדום ביותר הוא מלפני כ-5000 שנה. באתר מספר אופציות למסלולים ואנו נתמקד במסלול המכונה 'מסלול הכפר'. נתחיל בבריכה הראשונה שאנו פוגשים – עין סטף, וכאן נענה על השאלה ששאלנו לעיל. מהיכן מגיעים המים לבריכה הזאת – גם בעונת הקיץ? ראשית אזור הרי יהודה עשויים אבן גיר ומי הגשמים מחלחלים לתוכה וכאשר הם מגיעים לשכבת סלע אטומה הם נאגרים כמעיין בתוך ההר בבחינת 'גל נעול – מעיין חתום' (שיר השירים ) כאשר מגיע האדם וחוצב בסלע ומאפשר גישה אל המים. ובכדי שהאוצר היקר לא ילך לאיבוד דואגים להקים בריכת מים שאליה נקווים מי התהום 'היוצאים בבקעה ובהר'. מים אלו משמשים את כל צרכי הכפר, לשתיה לכביסה ובעיקר להשקיית השטחים החקלאיים שאותם ניתן לראות מתחת למעיין. היות וההר הוא תלול וקשה לגדל עליו חקלאות 'פלחה' יצר האדם את המדרגות החקלאיות 'הטרסות' וכך למעשה יישר את ההר ואפשר לגדל עליו חקלאות שלחין התלויה בהשקייה. כלומר אדמה חקלאית שלא מושקית ע"י הגשם אלא צריכים לשלח אליה את המים. נרד לפי השילוט אל המעיין השני עין ביכורה בדרך נבחין בתעלות ההשקיה שדרכם שילחו את המים. בעין ביכורה ניתן להיכנס אל תוך המערה החצובה ולהגיע אל נקודת הנביעה של המים. ניתן לשתות מהמים האלו ויודעי דבר אומרים שמים אלו הן סגולה לנשים בהריון ללידה קלה. ואם ל