מאמר – המלצה למסלול לאו פרשת השבוע – פרשת תולדות

המלצה לסיור לאור הפרשה -שכונת מאה שערים

בפרשת השבוע, פרשת תולדות, יצחק אבינו מנהל מאבק עיקש עם פלישתים על בארות המים, בזאת אחר זאת הוא חופר באר והם ממלאים אותה עפר, עד שהוא מצליח למצוא מנוחה בבאר ששמה 'רחובות'.

העילה למאבק של הפלישתים היא הקנאה שלהם בהצלחתו של יצחק כפי שהתורה מספרת לנו מספר פסוקים קודם לכן : "ויזרע יצחק בשנה בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ד': ויגדל האיש הלך וגדל...ויקנאו בו פלישתים" (בראשית כו' יב-יד'')

התאריך הוא א' כסליו שנת התרל"ה (1874) יום ג' יום שהוכפל בו 'כי טוב'. הוא יום הקמתה של שכונת מאה שערים בירושלים. ביום הזה, יצאו 150 איש אנשי חברת 'מאה שערים' ורכשו חלקת אדמה מתושבי הכפר הערבי ליפתא. המייסדים היו משפחות אשכנזיות רובם יוצאי פולחן וליטא שהתגוררו בתוך חומות העיר העתיקה של ירושלים. שכונת מאה שערים הייתה השכונה החמישית לצאת מחומות ירושלים. הקרקע שנקנתה עבור בניית השכונה, כונתה עד אז ע"י ערביי ליפתא בשם 'כרם כדכד' אולם רוכשי הקרקע בחרו בשם 'מאה שערים' כיוון שבאותו השבוע קראו את פרשת תולדות ושם כתוב: 'ויזרע יצחק בארץ...וימצא בשנה ההיא מאה שערים..." .

שטחו של הכפר הערבי ליפתא התפרש מהכניסה המערבית לירושלים (אזור רוממה כיום) ועד מבואות העיר העתיקה (אזור מגרש הרוסים כיום). עבור אדמה באזור דרך יפו, דרשו תושבי הכפר הערבי ליפתא מחיר מפולפל שלא היה ברשותם של אנשי חברת 'מאה שערים' ולכן השכונה לא נבנתה על דרך יפו אלא מזרחה לה. אדמות השכונה נרשמו על שמו של נתין בריטי, בן ציון ליאון, שגם השקיע כספים בקנייה.

בצעדיה הראשונים זכתה השכונה לעזרתה וחסותה של  הקונסוליה האנגלית. תכנית בניית השכונה הייתה, תכנית ביטחונית, ריבוע בתים שבמרכזם שטח שיועד למבנים ציבוריים. לשכונה היו שישה שערי ברזל שנסגרו עם ערב. בתחילה תוכננה גינת נוי בחלק מן החצר המרכזית, וכן מבנים קטנים לצורך לולים או רפתות.  אולם בשל ריבוי התושבים נוספו מבני מגורים במקום הרפתות והלולים אשר שינו את תכניתה ואופייה של השכונה מתכניתה המקורית. בתקנון השכונה אנו קוראים כי  "..אסור לאיש למשכן את נחלתו או חלק ממנה לא רק לשאינו ישראל אלא גם לאחד מכת הפורצים בדברי רז"ל".

כמו כן נבחר וועד שכונה שתפקידו לנהל את חיי השכונה, לדאוג לניקיונה, לגבות תשלומי וועד, להשכין שלום בין תושבי השכונה ועוד. בניית בתי המגורים נמשכה עד שנת ה'תרמ"ב (1882), נבנו 140 בתים שחולקו בגורל לבעליהם. לאחר סיום בניית השכונה היא נשאה אופי וסגנון מערבי והקידמה של סוף המאה ה-19 לא פסחה עליה. היא כונתה בשם 'הפריז של האוריינט' – הפריז של המזרח. הותקנו בה פנסי תאורה, ותעלות ביוב.

לקראת סוף המאה ה-19 החלה השכונה ל'התחרד' ולאבד מצביונה ה'חדשני' עבור הצביון החרדי של הישוב הישן. נאסר להשכיר בתים למי שבניו למדו בבי"ס כ"י (אליאנס), וכן לתושבים שנחשדו בהשכלה. ההקצנה הגיע אל שיאה בשנת ה'תרצ"ה אז השתלטה הנהגת 'הנטורי קרתא' על השכונה.

ההגעה אל השכונה היא בקו מס 1 מתחנה המרכזית בירושלים. ניתן להתרשם מהשוק ברח' עין יעקב, מה'שטיבלאך' ההומה כל שעות היום. ולקרא את החדשות על 'הפשקווילים' מודעות הקיר הרבות שנותנות ביטוי להלך הרוח בנושאים המעניינים את התושבים. מומלץ להגיע לשכונה בתקופת החגים  חגי תשרי, פסח או בחנוכה, בעת הדלקת הנרות ולהתרשם מהיופי והמיוחדות של כל בית ובית וסגנון החנוכייה שעל הסף.