"עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה...כי לא תעבור את הירדן הזה"
בואו ונשתעשע ב'דמיון מודרך'. – נעצום עיניים ונדמיין את הנוף:
המקום עבר הירדן, על הר נבו, המבט לכיוון מערב, צופה על ארץ ישראל מצפונה ועד דרומה. בצפון הצבע ירוק שולט ובדרום הצבע החום –צהוב. ובמרכז הרי יהודה.... ומה שמפריד בינינו לכל זה – זה נהר הירדן.
אז להגיע אל הר נבו זה ממש לא בתכנית שלנו כעת, אבל לחוות חוויה דומה אפשר גם אפשר.
לאן נוסעים? לתצפית דומה לזו שבה עמד משה רק שכעת התצפית היא תמונת מראה לנוף שראה משה... ובנוסף לכך גם קצת היסטוריה. – והכוונה היא להר המצדה.
נכוון את הwaze שלנו אל 'חניון מצדה מערב' ונצא לדרך. מי שמעוניין לעלות ברכבל יכתוב בWAZE 'גן לאומי מצדה – חניון מזרחי' וקדימה.
חשוב מאוד – ניתן לעלות בצד המערבי בשביל הסוללה ולרדת בשביל הנחש או ברכבל בצז המזרחי, אך זה מחייב להגיע למצדה עם שני רכבים ולהניח אחד במערב ואחד במזרח..
פעם אחר פעם כובש השם הזה 'מצדה' את ליבנו. מה יש בהר הזה שמתנשא מעל בקע ים המלח שמרטיט את נימי נפשנו?
ראש וראשון – עוד לפני הסיפור ההיסטורי, יש במקום הזה סוג של ניתוק ושלווה מהסאון העירוני תקשורתי, ההגעה למדבר יהודה משילה מעלינו את כל הלחץ שבעבודה ומוסיפה לנו שלווה ורוגע שחסרים לנו כאוויר לנשימה. העליה להר, אם זה ברכבל או בשביל הסוללה תוביל אותנו לנקודת תצפית מדהימה על עבר הירדן המזרחי, וגם כאן אפשר לומר 'שא נא עיניך מזרחה וצפונה ותימנה וימה...כי לא תעבור את הירדן'.